יין כשר במאה העשרים: מן המתוק אל היבש
מדוע יין כשר נקשר במתיקות במשך דורות, ומה השתנה משנות השמונים.
בארצות הברית משמעו של יין כשר היה, במשך כמה דורות, יין מתוק מזן קונקורד. הסיבה טכנית: הקונקורד הוא זן ממין vitis labrusca, מקומי לצפון-מזרח, זול ועמיד אך חמוץ, והסוכר היה הדרך היחידה להפכו לראוי לשתייה.
חברת ב' מנישביץ נוסדה ב-1888 בידי הרב דב בר מנישביץ, ועסקה במצות. יין תחת השם הזה הופיע רק סביב 1935, כאשר מאיר רובינסון, שותף בבעלות על Monarch Wine Company, הציע למכור את יינו ברישיון תחת השם המוכר. בתקופת היובש החזיקו כמה יינרים יהודים בהיתר להמשיך בייצור לצורכי דת, ולכן קידמו את ביטול האיסור כשהם ערוכים. השוק האמריקאי היה מחולק זמן רב בין מנישביץ, כדם ומגן דוד.
ראוי להוסיף שזו הייתה תופעה אשכנזית. בקהילות הספרדיות במרוקו ולאחר מכן בצרפת שתו יין יבש, משום שיין יבש היה מה שהקיף אותם.
במקביל התפתח בארץ ישראל מפעלו של הברון אדמונד דה רוטשילד. כאן נדרשת דיוק, משום שהתאריך המקובל מטעה. את כרמל נהוג לתארך ל-1882, אך זו השנה שבה נכנס הברון לתמונה ונשתלו הכרמים הניסיוניים הראשונים; היקב הראשון, מרתפי ראשון לציון, נבנה ב-1890, השני בזכרון יעקב בראשית שנות התשעים, והשם כרמל שימש לראשונה ב-1896, ואף זאת עבור חברת שיווק לייצוא. בראשית שנות התשעים היו כ-2,200 הקטרים נטועים. בשנת 1900 זכה יין מראשון לציון במדליית זהב בתערוכת פריז לצד בצירי 1899 של לאפיט ומרגו; באותה שנה פרש הברון מניהול אישי של המושבות.
התפנית לאיכות החלה בשלהי שנות השבעים ובראשית שנות השמונים, עם הופעתם בקליפורניה של הגפן וברון הרצוג, שהצהירו על כוונה להעלות את הרף. כרמל ו-Royal Wine פנו ליינות יבשים, ודחפו אותם יקבים חלוציים קטנים ובהם יקב רמת הגולן. התפנית הבאה הגיעה ב-2003 עם Covenant, שב-2008 העסיק לראשונה יינן שומר שבת במשרה מלאה.
כיום מיוצרים יינות כשרים בבורדו, בטוסקנה, בקטלוניה, בקליפורניה ובארגנטינה, ובטעימה עיוורת אין הבדל בין כשר לשאינו כשר, משום שהכשרות מסדירה מי נוגע ביין ולא כיצד הוא נעשה.